אם גרעין זרעת - בטח! גלגולו של המנון חלוצים חוצה דורות

הקדמה

ערב פסח התש"פ, הנוכחי, המסוגר והמוזר, מביא איתו שביבי זיכרונות מחגי פסח קודמים, כאלה רגילים. או מיוחדים כל אחד בפני עצמו בדרכו שלו, עם החגיגיות הקטנה, הייחודית, של מה שעשה את החג לכזה מיוחד, לא רגיל. הזיכרונות שלי רצים עשור אחורה אל חג פסח שאז הוא היה כנראה רגיל כזה, או מיוחד בימים שלפני ואחרי, והיום הוא מקבל מעמד היסטורי. זה היה ערב חג פסח שנת תש"ע, 2010. יותר נכון חג שני של פסח, אבל לפעמים בתנועה חג שני של פסח, זה שחוגגים בחוג המעגל התנועתי, הופך יותר משמעותי מחג ראשון, ליל הסדר בחוג המשפחה.

מה שנותן לערב חג פסח ההוא, של שנת 2010, מעמד היסטורי - הוא העובדה שבו לראשונה בוצע בציבור השיר "אם גרעין זרעת- בטח" בלחן שלי, שהוא כנראה הלחן שאתם מכירים (אם אתם מתחת לגיל 65, ועל כך בהמשך). אותו ביצוע ראשון לשיר, בפסח ההוא, היה לידתו של מסע מרתק שלי אל תוך עולמו ושיריו של המשורר-חלוץ לוי בן-אמיתי. והביצוע הראשון הזה היה גם המשכו של מסע מרתק של שיר, תחילתו של פרק נוסף בגלגולו של המנון חלוצים שמתחיל בשנת 1932. היום, בציון עשור ליציאת השיר לאוויר העולם, אנסה לספר את סיפורו של השיר על גלגוליו השונים, מנקודת המבט שלי, מלחין השיר בלחנו החדש.

פלקט עזר ללמידת השיר בפעם הראשונה שבוצע, 2010.

שיר בהזמנה

השירים הראשונים שהלחנתי היו בגיל 18, במהלך שנת השירות שלי, פחות או יותר שנתיים מהרגע שהתחלתי לנגן גיטרה. אף אחד לא לימד אותי להלחין שירים. גם אף אחד לא לימד אותי לנגן גיטרה. אבל מרגע שהרגשתי שאני שולט מספיק בכלי, השתעשעתי בחיבור רצפי אקורדים והלבשתם על מילים. המילים הראשונות שמצאו לחנים היו כאלה מתרגילי כתיבה למיניהם או שירי הווי גרעין שביקשתי לנסות להלחין. לא הלחנתי "למגירה". ניסיונות ההלחנה מצאו לרוב את האוזניים של בני ובנות הגרעין שלי, וחלקם תפסו מקום של כבוד בהווי הגרעיני, בקבלות שבת ובאירועי תרבות מאולתרים או מתוכננים. במהלך השירות הצבאי הלך והתגבר התחביב של הלחנת שירים, ולצד תרגילי הכתיבה נכנסו גם שירי משוררים. הראשון שבהם היה נתן זך, שסיפק חומרים מעולים למלחין צעיר כמוני (על המחזמר הגנוז משיריו בסיפור אחר...). אחר כך באו שירי היום-הולדת המקוריים שהולחנו במתנה לבני ובנות הגרעין בפרק המשימה.

מפה לשם יצא לי שם של מלחין מקומי שיודע לספק שירים לאירועים... תואר נחמד ומפוקפק שעד היום מלווה אותי, ובאמת אני תמיד שמח על האתגר להתאים לחן-למילים-לאווירה-לאירוע. לא תמיד יוצא מזה שיר, וגם כשיוצא לא תמיד אני מרוצה. וגם כשאני מרוצה, לא תמיד השיר מוצא את לב הקהל על מנת לשרוד באופן עצמאי בעולם. אבל לאורך השנים, לא מעט מהשירים שלי שאתם כן מכירים התחילו את דרכם כ"שיר בהזמנה לאירוע", ומשהו שם כן תפס, ואיפשר לשיר להמשיך להתנגן בציבור. 

כזה היה "אם גרעין זרעת- בטח". 

אחרי 4 ערבי חג פסח תנועתיים שהשתתפתי בהם (שנת שירות אחת ושלוש שנות צבא), כבר ידעתי איך נראה חג תנועתי-מעגלי. תמיד זה מאוד חגיגי ומאוד מושקע. יש בהם בחגי פסח ריכוז מוגבר של יצירה בכל התחומים: בישול, עריכה וסידור מרחב, כתיבה וניסוח של מסכת חג, הצגות שירים ומדרשים. בזכות המסורת העתיקה לפיה בפסח מספרים את סיפורנו, מאיפה באנו ולאן פנינו, יש בחגי פסח גם משום התכנסות של חינוך עצמנו בהפנמה גבוהה. ובדרך כלל מסביב לערב החג מתכנסים לסמינר מעגלי, ככה שערב החג לא פעם משרת בתוכן שלו את התוכן שעובר בסמינר ומעצים אותו.

חברי הנקודה בהרצליה בסיום הסמינר בניר אליהו שבו בוצע לראשונה "אם גרעין זרעת בטח", אפריל 2010. צילום: ישי פרסול

אחרי 4 ערבי פסח תנועתיים שבהם הייתי רק משתתף, בחג הזה הייתי בצוות שהפיק את המסכת. חיפשנו דרכים להכניס לערב החג את המסרים המרכזיים של פסח, וגם לשלב בו תכנים שרלוונטיים לנו כמעגל תנועתי שנמצא בתהליך התחנכותי. סמינר פסח של הנקודה עסק (אם אני זוכר נכון) בשיתוף הכלכלי והאנושי שלנו כפוטנציאל ליצירת בטחון. מעין אילון, שהייתה גם בצוות של המסכת וגם בצוות של תוכן הסמינר, הזמינה אותי להלחין שיר מקורי שילווה אותנו בסמינר וייכלל גם בערב החג. שיר שיהיה בו משהו חגיגי וגם מסר חינוכי. לא היה לי רעיון לשיר כזה, אבל לקחתי את ההצעה איתי למחשבה לימים שאחרי. ואז, באחד מפשפושיי בזיכרון, עלה לי הבזק של רעיון לשיר שנתקלתי בו באותה שנה. לשיר קראו "אם גרעין זרעת - בטח", והסיבה שנצרתי אותו בזיכרוני היא העובדה שהכרתי את הסיסמה "אם גרעין זרעת - בטח!", וזאת הייתה תגלית מקרית מרעישה בשבילי לגלות שהסיסמה הזאת היא בעצם כותרת של שיר. אז חזרתי לחפש את השיר ומצאתי אותו באתר "זמרשת".

הלחנה

הדף המקורי שעליו כתבתי את האקורדים של השיר בזמן ההלחנה, 2010.

ברוב השירים שלי אני לא זוכר את תהליך ההלחנה. כך גם במקרה של "אם גרעין זרעת-בטח". אני לא זוכר מה הוביל אותי לבחור דווקא בסולם דו מז'ור ואני לא זוכר את רגעי זמזום המילים בתוך הצלילים שבחרתי. מה שאני כן זוכר זה כמה אבחנות שהיו לי בקשר למבנה הטקסט. שמתי לב לכך שהשיר קצר ומורכב משני חלקים. וגם שהשורה "אם גרעין זרעת בטח" או "הן גרעין זרעת בטח! חוזרת על עצמה, פותחת וסוגרת את השיר והיא המרכז שצריך להדגיש. הרגשתי צורך לסגור גם את החלק הראשון באותה שורה, ולכן הוספתי אותה כשורה סוגרת אחרי "רד אנך על הנדבך". מתוך אותה הנחת מוצא, של שיר קצר עם מעט שורות שחוזרות על עצמן באופן דומה - החלטתי לתת לו צורה של "שיר מעגלי" שהמילה האחרונה מסתיימת בצליל שהמילה הראשונה נפתחת בו. זה דבר שמאפשר לשיר את השיר בלופ אינספור פעמים. 

עוד שמתי לב למילים בעברית שאולי התשמשו בהן בשנות ה-30 אבל היום הן לא עוברות יפה באוזן - מקבת, אנך, נדבך... יותר מזה - המילה "מקָבת" מנוקדת בפתח MAKAVET  ככה ששתתחרז עם "למות" LAMAVET. בכדי להנגיש את השפה קצת יותר לאוזן בת ימינו, הייתי חייב לעדן לטובת הלחן לצליל של סֶגול - מקֶבת MAKEVET. זה הופך את המילה לצעירה בכמה שנים...

הרבה יותר מזה אני לא זוכר, אבל רשמתי את האקורדים, הקלטתי לעצמי את השיר, והרגשתי שהשיר קיים.

ביצוע ראשון 

אותו ערב חג פסח שנת 2010, התכנסנו חברי "הנקודה בהרצליה" (או בשמה המלא "הנקודה להכשרת חלוצים ע"ש הרצל - הרצליה"), ל-3 ימי סמינר בקיבוץ ניר אליהו. נפגשנו כל הנקודה בבית הילדים של הקיבוץ, כשערב החג התקיים בערב הראשון. היום הראשון של הסמינר הוקדש להכנות לערב החג. אני הייתי אמון על העמדת "המקהלה", שתבצע חלק משירי המסכת באופן קצת יותר "מופעי". אחד השירים היה אותו שיר חדש ומקורי בשם "אם גרעין זרעת-בטח". המילים היו עתיקות והלחן היה בן כמה ימים. אף אחד חוץ ממני לא הכיר את הלחן.

אני ביחד עם מעין, עמית, עדי ורותם - חזרות לקראת חשיפת השיר. צילום: אורי פלג

כינסתי את 4 החברים שנרשמו לסדנת המקהלה והם היו הראשונים ששמעו את השיר. למדנו את השיר ביחד ואפילו היה פנאי לקשט אותו במעט קולות. היו לנו כמה שעות ללמוד את השיר ולזכור איך שרים אותו בלי להתבלבל, כי הרי מדובר בהופעה מול קהל. קהל קטן של 20 שותפות ושותפים קרובים ותומכים, אבל עדיין קהל. התחילה מסכת החג. את ביצוע השיר שמרנו ללא הדלפת זמזומים עד שהגיע הרגע לעלות ל"במה" ולחשוף אותו. למזלי, ניחנתי בחוש לזיהוי רגעים היסטוריים, וביקשתי מדני יוסקו להקליט את השיר באפליקציית הרשמקול בטלפון החכם (והנדיר דאז...) שהיה לו. ככה זה נשמע:

הביצוע הראשון בציבור של "אם גרעין זרעת - בטח", 5.4.2010

זאת הייתה הפעם הראשונה שבה השיר בוצע בפרהסיה. היה ביצוע מחשמל.  לא מקצועי, לא נטול זיופים, אבל מאוד מרגש. הייתה תחושה שהשיר הזה כאן כדי להישאר. המשכנו במסכת החג ובסמינר עצמו. לסיום הסמינר חברי הנקודה ביקשו ממני ללמוד את השיר. התיישבנו על מזרנים במעגל על הרצפה, ושרנו אותו ברצף כמה פעמים עד שנקלט. באותו ערב חזרנו להרצליה. לפני השינה קיבלתי מייל מדני יוסקו ובו ההקלטה של הביצוע מערב החג. העברתי את הקובץ לטלפון הלא ממש חכם שהיה לי, חיברתי אוזניות, נכנסתי למיטה ושמעתי את הביצוע 5 או 6 פעמים ברצף. נרדמתי בהרגשה שהשיר הזה הוא תחילתו של דבר גדול. לא ידעתי לכנות בשם את אותו דבר גדול. היום אני יודע להגיד שבאותו ערב נולד המסע שלי אל שיריו של כותב השיר, לוי בן-אמיתי. ובאותו ערב נפתח גלגולו השני והצעיר של המנון חלוצים, שעל גלגולו הראשון אספר מיד.

חברות וחברי הנקודה לומדים את השיר בסיום סמינר פסח 2010, ניר אליהו. צילום: אורי פלג

חלוץ ומשורר

לוי בן-אמיתי נולד בשנת 1901 בשם ליפא ברוודא בעיירה לייכוביץ' שברוסיה הלבנה. בית המשפחה מתואר בזיכרונותיו כבית חילוני אמיד, לאומי ותרבותי. בהיותו בן 16, לוי היה עד לכמה אירועים מרעישים שהפכו את השנה הזאת למעצבת בחייו: מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית שהורידה מכיסאו את הצאר (פברואר 1917), המהפכה הבולשביקית (אוקטובר 1917), הצהרת בלפור (נובמבר 1917). לוי הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ולתנועת "החלוץ", והחל בפעילות ציונית ביחד עם קבוצה מחבריו. ב-1920 לוי וחבריו החלו במסע של 4 חודשים ברחבי אירופה, כשהם חוצים תחילה בעגלות ואח"כ ברכבות את פולין, צ'כוסלובקיה, אוסטריה, איטליה ומצרים, ומגיעים לבסוף באניה לנמל יפו. משם הם נדדו במשך 5 שנים בין קבוצות חלוצים, עד שהתמקמו בשנת 1925 בקבוצת דגניה ב'. באותה שנה לוי התחיל לכתוב שירים. בראיון לטובה דהאן, חברת דגניה, הוא אומר: 

"... בתקופה זו בדגניה ב' בעבודה בשדה... הרגשתי שהגעתי להתגשמות כל תקוותיי. אני בארץ ישראל, אני עובד אדמה, חי בקבוצה, ואז התעוררו בליבי גם השירים הראשונים. תחילת שירי הם בדגניה ב' בעבודה...".

לוי בן-אמיתי ליד שולחן הכתיבה שלו, דגניה ב, שנות ה-70.

לוי בן-אמיתי בצעירותו

את שיריו הראשונים פירסם לוי בעיתוני הפועלים "דבר" ו"במעלה", את ספר שיריו הראשון "השיבולים פנימה" הוציא בשנת 1934. השיר "אם גרעין זרעת - בטח" נכתב בשנת 1932, אבל נכנס רק לספרו השני, "לילות במצור" (1937). שירי הספר, כשמו, מושפעים מאירועי השעה של אותה תקופה: המרד הערבי הגדול, ועדת פיל, חומה ומגדל ושאלת חלוקת הארץ.

חלוץ ומלחין

חדי העין שבכם בטח הבחינו שבדף שצירפתי למעלה, שעליו רשמתי את האקורדים לשיר, מופיע שמו של מלחין אחר. כשבאתי להלחין את השיר, הוא בעצם כבר היה מולחן, וזה אולי מה שעזר לו לצבור תהודה בהמשך. אני התעלמתי מהעובדה הזאת, ורק מאוחר יותר התעמקתי בפרטים.

שלום פוסטולסקי, מלחין "אם גרעין זרעת בטח" בגלגולו הראשון

השיר "אם גרעין זרעת בטח" פורסם לראשונה בשנת 1932 בעיתון "במעלה", תחת השם "זמר". באותה שנה ישב בעין חרוד חלוץ אחר, שמו שלום פוסטולסקי, וקרא את השיר בעיתון. פוסטולסקי נולד בפולין למשפחה חסידית. בבגרותו הצטרף לתנועת "החלוץ", היה מדריך חקלאי בחוות ההכשרה גרוכוב, ובשנת 1920 עלה ארצה. העלייה לארץ קטעה את לימודי המוזיקה שהתחיל בוורשה, אך המוזיקליות לא עזבה אותו גם בתור חלוץ בגדוד העבודה ובעין חרוד. שלום הלחין שירים שהעשירו את חיי התרבות של הציונות הסוציאליסטית, בעיקר בחגים ואירועי תרבות. הלחן המוכר ביותר שלו הוא לשיר שכולכם שרתם לא מזמן, בלי לדעת את זהות המלחין, והוא "עבדים היינו" הכל-כך מוכר מתוך הגדת הפסח של כולנו.

"אם גרעין זרעת - בטח" היה אחד מלחניו הראשונים של שלום פוסטולסקי שהתפרסמו בציבור. ככל שהמשיך להלחין, הרגיש שהשכלתו המוסיקלית אינה מספקת והוא חייב להוסיף וללמוד. באותם ימים הקיבוץ לא ראה את זה בעין יפה אבל שוכנע לאור היבול המוסיקלי שהפך לחלק חשוב מההוויה החברתית-תרבותית בעין חרוד. פוסטולסקי יצא בשנת 1933 להשתלמות אצל מלחינים שונים וחזר לקיבוץ לאחר שנתיים. בשנים שלאחר מכן התגלעו מחלוקות בין משפחתו של פוסטולסקי לבין הקיבוץ והא עזב ועבר למושב בית יצחק. שם לא זכה להיענות כמו בקיבוץ משום שחברי המושב היו שקועים בבעיותיהם האישיות ולא התפנו לעסוק בתרבות בכלל ובמוסיקה בפרט. לאחר תשע שנים של בדידות חברתית ומוסיקלית, נפטר בגיל חמישים וחמש.

הלחן של "אם גרעין זרעת - בטח" עבר מפה לאוזן, מקיבוץ לקיבוץ, והיה מושר בקיני ובמחנות תנועות הנוער. שנות השיא של נוכחות השיר בציבור היו שנות ה-40 וה-50.  זה נשמע ככה. או ככה. כך הפך "אם גרעין זרעת - בטח" להמנון חלוצים בפעם הראשונה.

• (אתנחתא מוזיקלית: שיר נוסף של לוי בן-אמיתי שגם אני וגם פוסטולסקי הלחנו הוא "שיר חלוצים"... חול וזיפזיף לבניין... כאן אפשר לשמוע את הלחן של פוסטולסקי, וכאן את שלי . מצאו את ההבדלים).

מאחורי המילים

השיר "אם גרעין זרעת - בטח" מוכר לנו כשיר בעל מסר חינוכי: אם התחלת תהליך כלשהו, האמן בו שיצלח והאמן בעצמך כיוצר התהליך. "עץ נטעת לא למוות" - הרי לא השקעת את מאמציך לשווא, לא לכישלון הם נועדו כי אם להצלחה ולצמיחה. בשיר יש שני "עולמות" של יצירה, צמיחה והתפתחות: עולם הצומח (גרעין, עץ), ועולם הבניין (מקבת, לבנה, אריח). תחת שני הקשרים סמליים אלה יש תהליכים של המשך גדילה והתפתחות. הכיוון ברור - תמיד קדימה, אל השלם יותר, אל פוטנציאל הגדילה של הצמח ושל הבניין.
הקשר נוסף מובהק שמצטרף לרשת ההקשרים שהשיר הזה יוצר הוא המשמעות הכפולה של המילה "גרעין". הגרעינים שבהם טמונים יסודות הצמח, והגרעינים האנושיים שמהם בנויה התנועה. במקרים רבים אנחנו שרים את השיר בהקשר של בניית קבוצה חדשה, גרעין, שאנחנו מאמינים בפוטנציאל הטמון בה. עוד על הצד הזה של השיר, בהמשך.

מבחינת מבנה השיר -
השיר כפי שמצאתי אותו ב"זמרשת" כתוב סה"כ כמו שיר רגיל - שני בתים, או "בית" ו"פזמון". אבל כשפתחתי לראשונה ספר שירים של לוי בן-אמיתי, גיליתי שהשיר כתוב במבנה אחר, קצת מוזר ולא שגרתי:

השיר כפי שהוא מופיע באוסף "שירים - מבחר", 1979

מה זה?? זה לא נראה כמו שיר... זה נראה כמו קטע ממחזה. או כמו רשימה... מה פירוש כל המקפים והרווחים בין השורות?! אין פה בית ואין פה פזמון. שיר מוזר וקטוע שמאחוריו חידה.

יצאתי לאסוף נתונים על מנת לפתור את החידה, ומצאתי בספר אחר, "אספי קיץ", אוסף נוסף ומוקדם יותר של שירי לוי בן-אמיתי, את התשובה.

השיר "אם גרעין זרעת - בטח", הוא בעצם אסופה של 5 שירים שונים, שהכותרת שלהם היא.... "אם גרעין זרעת - בטח".
ואלו הם:
א. שובת ימך.
ב. אנא אברח.
ג. שבע אם אמות.
ד. עוד אשיר לך נחמות.
ה. אם גרעין זרעת - בטח.

ככה זה נראה בספר:

המקבץ כולו שופך אור על המבנה המוזר של השיר הסוגר אותו, שיר הנושא. השירים מתארים תהליך בנפשו של החלוץ בארץ ישראל. מ"שובת ימך" הפסימי, המדכא, הבודד, אל "אנא אברח" השואל לנתיבות, מחפש הדרך, שיש בו התחלה של השלמה עם גורל החלוץ עם הארץ והעם. משם אל השבועה העמוקה של "שבע אם אמות" - חתימת ברית הנצח. ומתוך ההשלמה והברית מוצאת נפש החלוץ תקווה ונחמה ב"עוד אשיר לך נחמות". פה כבר אפשר לראות את היופי, את השמחה שבסוד החיים השיתופיים. את החוזק שבבחירה המשותפת בחיים האלה, את הרגעים הנשגבים של היחד שיכולים לשאת את השברים שבמאמץ החלוצי התובעני.

כל אלה בנפשו של אדם, חלוץ, בתוך נימי ליבו. הקושי והשמחה, החיפוש, הפחדים והכמיהה.
ובשיר הנושא, הסוגר את המקבץ, "אם גרעין זרעת - בטח", זה יוצא החוצה. הסוף של שיר ד' "עוד אשיר לך נחמות", מגלה לנו ש"אם גרעין זרעת - בטח" הוא בעצם דו-שיח בין שני אנשים.

"כֹּה יַגִּיד אִישׁ לְרֵעֵהוּ –
וְכֹה יָשׁיב הוּא מַעֲנֵהוּ:"

מאוויי הנפש של החלוץ פוגשים את אוזן חברו. בנקודת התקווה של המחשבה על פירות העשייה, של כוח היחד (ב"עוד אשיר לך נחמות") - מגיע הדרבון ההדדי, זריקת האמונה שנותנים איש לרעהו שני החלוצים (ב"אם גרעין זרעת-בטח"). התהליך הפנימי שעובר החלוץ, שבו הוא עובר מייאוש לתקווה, זקוק להדהוד חיצוני על מנת להפוך את רגעי התקווה הבאים וחולפים לחיזוק אמונה בדרך.

מהמנון לסיסמה

במקביל לתפוצתו של "אם גרעין זרעת - בטח" כהמנון מושר, בשנות ה-40 המשפט החל להופיע כסיסמה. עדות ראשונה לכך אפשר למצוא בידיעה מתוך העיתון "אֹמֶר" (עוד עיתון פועלים שנכחד), שנת 1940, על טקס עלייתו של גרעין חדש למושבה מגדיאל (היום חלק מהוד השרון). 

כפי שניתן לראות בידיעה, בטקס שנערך לקליטת הגרעין החדש לא הושר השיר "אם גרעין זרעת - בטח" אלא נלקחה הכותרת שלו והפכה לסיסמה שהתנוססה על הקיר. עוד ניתן לראות בידיעה, שהמילה "גרעין" מופיעה במרכאות, כלומר בשנת 1940 התיאור של קבוצה תנועתית שעולה להגשמה במילה "גרעין" היה עוד חדש ולא מוטמע מספיק בשביל להיות נטול מרכאות.  

משנות ה-50 ועד שנות ה-80 תפוצתו של "אם גרעין זרעת - בטח" כשיר הלכה וקטנה, ועם זאת תפוצתו כמשפט מכונן, כביטוי, כסיסמה - הלכה והתפשטה. המשפט הוכר כסיסמה נפוצה בשלטי הכרזות גרעיני נח"ל, הקמת קיבוצים והיאחזויות, ובחגים חקלאיים כמו ט"ו בשבט ושבועות. 

חג שבועות במוסד חינוכי הרי אפרים, 1952

חג שבועות במוסד חינוכי הרי אפרים, 1952

ט"ו בשבט בקיבוץ צבעון הצעיר, שנות ה-80

אחרים השתמשו במשפט "אם גרעין זרעת - בטח" כברכה ואיחול, על משקל "עלה נעלה" או "חזק ואמץ". ההקשר הנפוץ היה דומה: אירועים חגיגיים של צמיחה, בנייה והתחדשות בציונות הסוציאליסטית. המשפט אמר הכל - לא היה צורך להוסיף דבר. 

דגניה ב' מברכת את עין גב. עיתון "דבר", 1983

קיבוץ רוחמה מברך את כרם-שלום. עיתון "על המשמר", 1968

אני הכרתי את המשפט בסיפורים של אבא שלי, משה צלניק ז"ל. אבא נולד ברחובות בשנת 1949, ובילדותו הצטרף ל"תנועה המאוחדת" שהפכה ל"נוער העובד והלומד". עם תום לימודיו הצטרף ביחד עם חבריו לגרעין "ינון" לחמדיה. אבא פגש במשפט "אם גרעין זרעת - בטח" כסיסמה שהתנוססה בבסיס הטירונים של הנח"ל דאז, מחנה 80. [אני מנסה נואשות להשיג עדות מצולמת לשלט הזה, אם יש לכם דרך לעזור לי למצוא - תבורכו].

במהלך השירות הצבאי שלו, אבא יצא לחל"ת, "אחוז להדרכה", בקן קרית חיים. הוא וחבריו לקומונה הפנימו היטב את הסיסמה שקלטו במחנה 80, והעתיקו אותה לאחד מקירות הקן, על מנת שהמסר יעבור גם לחניכים.

הסיסמה מעטרת את קירות קן קרית חיים, 1969. מתוך האלבום של אבא שלי, משה צלניק

אבא שלי לא ידע שמאחורי המילים האלה יש שיר, הוא גם לא הכיר את המשורר. המשפט "אם גרעין זרעת - בטח" היה כל כך מוכר ונפוץ, עד שהפך ל"עממי" - כזה ששייך לכולם ואין טעם בידיעת המקור. באחד משיטוטיי ברשת בחיפוש אחר איזכורים למשפט, נתקלתי במורה שכתבה מכתב לתלמידיה ובו התייחסה למשפט הזה כפסוק מהמקורות. איך אמרו חז"לנו...

כך, במהלך העשורים הראשונים למדינה, הלך והתפשט לו משפט, שהפך לסיסמה ואיחול עד שקיבל מעמד של אימרה עממית. ככל שהעממיות שלו גדלה, כך הלך ונשכח השיר שממנו צוטט, ונשכח המשורר שחתום עליו. 

ביחד עם תהליכי פירוק תנועת העבודה בשנות ה-80 ואילך, הלך והתרופף מעמדו של המשפט, עד שנשאר בזיכרונם ובאלבומי התמונות של בני הדור של אבא שלי. ביטויים חריגים אפשר למצוא מפעם לפעם, בהקשר הנוסטלגי או בהקשר של החגים החקלאיים:

"כד הגרעינים" בכפר עזה, שמנציח את שמות גרעיני הקיבוץ תחת הכותרת "אם גרעין זרעת בטח".

חגיגת שבועות בקיבוץ דליה, 2017

חיים חדשים

כאמור בתחילת הרשימה, אני, שהכרתי את המשפט מזיכרונותיו של אבי, נדהמתי לגלות בשנת 2010 שהוא חלק משיר של המשורר לוי בן-אמיתי. הלחן ל"אם גרעין זרעת - בטח", והביצוע המוצלח הראשון אז בפסח בניר אליהו, פתחו בפני עולם שלם של תוכן ליצירה מוזיקלית. המשכתי לגלות עוד ועוד שירים של בן-אמיתי ולהלחינם. במקביל, אותו שיר ראשון, "אם גרעין זרעת - בטח", קיבל חיים משל עצמו. כמו בגלגולו הראשון בשנות ה-30, גם הלחן שלי הושר מפה לאוזן, במגוון אירועים תנועתיים, והחל להתקבל כהמנון חדש של חלוצים חדשים, חברי תנועות הבוגרים. 

המופע הגדול הבא שלו מול קהל היה באותה שנה, 2010, בערב משירי תנועות הנוער מכל הזמנים, שהתקיים בבית הפלמ"ח. בקהל הגדוש ישבו בוגרי תנועות הנוער החלוציות מכל הדורות. חלקם ותיקים, שאולי שמיעת השיר הציתה בהם זיכרון מהשיר בלחנו המקורי, וחלקם צעירים, שלראשונה התוודעו לקיומו של השיר ושל המשורר. ככה זה נשמע.

בשנים הבאות השיר תפס מקום של כבוד באירוע פתיחה וסיום של תהליכים תנועתיים. כך למשל בסיום סמינר של תהליך "נערן-הרצליה" (מה שיהפוך ל"מעגל ה-60" שם זמני), פסח 2011.

גם בתנועות וארגונים אחרים שמעו על ההמנון החדש ואימצו אותו. כך במכינת רבין, 2014.

וכך גם בתנועת השומר הצעיר:

מתוך סמינר חוות של השומר הצעיר, 2020

בשנת 2013 אזרתי אומץ והחלטתי להעלות מופע משירי לוי בן-אמיתי שהלחנתי לארוך השנים. גייסתי שותפים ושותפות, למדנו את השירים, עשינו חזרות והעלינו את המופע "לחלום, לשיר" בשבועות 2013 בנערן. כחלק מההכנות למופע, ליאור לקנר, שהייתה בצוות ההפקה, גייסה את עזרת אחיה אמיר, מפיק מוזיקלי מוכשר לכתיבת שלושה קולות לשיר. ככה זה נשמע.

ההכנות למופע נמשכו מספר חודשים. כחלק מחידוש מעמדו כהמנון, בחרנו את "אם גרעין זרעת - בטח" כשיר המסיים של המופע, כשעל הבמה עשרים ומשהו משתתפי המופע שרים אותו בשלושה קולות. ככה זה נשמע.

וככה זה נראה:

מתוך המופע "לחלום, לשיר" בנערן, מאי 2013. צילום: ישי פרסול

מתוך המופע "לחלום, לשיר" בנערן, מאי 2013. צילום: ישי פרסול

את תהליך יצירת המופע ליוותה מתחילתו חמוטל אסף בן-אמיתי, בתו של המשורר. שיתפנו אותה ברעיון העלאת מופע משיריו של אביה בלחנים חדשים, והיא התגייסה ללוות אותנו בתהליך. היא כמובן נכחה במופע ועלתה לברך בתחילתו. בסיום המופע חזרה לביתה שבקיבוץ יזרעאל. ימים ספורים אחרי קיבלנו ממנה מייל שמפרט את חוויותיה והתרשמותה מהמופע. מילותיה המרגשות לגבי השיר "אם גרעין זרעת - בטח" הוכיחו לי מה שכבר הרגשתי:

"יש שהפרוש שנתתם לשיר ודרך השירה שלכם נפתחתי אל השירים בדרך חדשה לבחון אותם דרך הפילטרים שלי כמו היו הם חדשים, הבינותי אותם אחרת. זאת מפני שהייתי מבקרת חריפה והיו לאבא ולי ויכוחים נוקבים. אני מאד אוהבת את השיר "אם גרעין זרעת בטח" - אילן הצליח להפוך אותו משיר לכת קטוע מילים לשיר רך שמאפשר להבין את המסר הכה אנושי. אנחנו ההורים מעבירים אותו מדור לדור: "הן גרעין זרעת-בטח"! המשיכו לשקוד על העשיה החינוכית שהנכם עוסקים בה בתבונה בהתמסרות מתוך שקידה על השלמות."

חמוטל אסף בן-אמיתי, בתו של המשורר. נערן, 2013

חמוטל, שעוד זכרה את לחנו הראשון של השיר, "נתנה את ברכתה" ללחן החדש. ברכתה זו נתנה לי אישור נוסף ובעל עוצמה לכך שהלחן שלי נתן חיים חדשים למילים שיכולות לגעת ברבים. אותן המילים ששרו חלוצי העלייה השלישית וממשיכיהם יכולות לבטא את רחשי ליבם של חלוצי שנות ה-2000, באמצעות המנגינה שחיברתי להן.

ההצלחה המסחררת של המופע בנערן הוציאה אותנו ל"מסע הופעות" בקיבוצי העמק: בדגניה ב' בו פעל המשורר וביזרעאל בו חברה חמוטל. גם בשני המופעים האלה, "אם גרעין" חתם בשיא, כטיבו של המנון. הנה הביצוע ביזרעאל, והנה הביצוע בדגניה ב'. 

עשר שנים ראשונות?

בשנים האחרונות יש בחגיגת שבועות של שכבות ההכשרות של התנועה מסורת קטנה של "קולולם" - שירת המונים של שיר שקהל חובב לומד לשיר תוך שעה בכמה קולות. בחג שבועות האחרון, יוני 2019, התכנסנו לבצע את "אם גרעין זרעת - בטח", הפעם ב-4 קולות. היה יפה ומוצלח, הנה הביצוע. שנה לפני זה, התחילה המסורת, והשיר שנבחר היה "כל שושנה" (מילים זלדה, לחן יזהר אשדות, ביצוע גידי גוב). הנסיון הזה היה לא כל-כך מוצלח. ניסיתי לברר מה הפך את הביצוע של "אם גרעין זרעת בטח" למוצלח ואת "כל שושנה" לפחות מוצלח. שאלתי כמה חניכים, ואחת התשובות שקיבלתי כמה פעמים הייתה: ההצלחה של "אם גרעין" הייתה כי הפעם בחרנו שיר מוכר שכולם כבר ידעו לשיר.  

התרגשתי מהמחשבה על כך ש"אם גרעין" הפך להיות שיר מוכר וידוע, כזה שעובר ממדריך לחניך, כזה שלומדים במיוחד לקראת אירועים משמעותיים בתהליך הבנייה של קבוצות. לשיר חיים משלו, ומה שמשמח אותי במיוחד זה לשמוע כבדרך אגב על עוד קבוצה, עוד שכבה, עוד אירוע, שבו שרו את השיר. 

וכאן מסתיים לבינתיים סיפור על שיר שנכתב ע"י חלוץ העלייה השלישית, שהולחן ע"י חלוץ אחר מהעלייה השלישית שקרא אותו בעיתון. שיר שהפך להמנון מושר בפי חלוצים בשנות ה-30 עד שנות ה-50, שנשכח ונשארה ממנו רק הכותרת, שהפכה לסיסמה עממית שהייתה נפוצה ואיבדה מערכה. שהתגלתה כחלק משיר ישן על ידי חבר תנועה שאהב להלחין שירי משוררים ולהתאים אותם לאירועים. שחיבר לשיר לחן חדש לכבוד חג פסח, שהפך להמנון שמושר בגלגול הזה של הציונות הסוציאליסטית.   

לשיר, כאמור, חיים משלו, ועתידו לא ידוע. את העשור הראשון לחייו פרשתי לפניכם. האם ימשיך להיות מושר גם בעשורים הבאים או שילך וידעך וישכח במעמקי ההיסטוריה של הזמר העברי כמו לחנו הראשון? מה שגורם לי לחשוב שחייו ימשכו הוא הרלוונטיות הנצחית של המסר שלו, כמו בדבריה של חמוטל. כל עוד יהיו אנשים שמכוונים את מעשיהם להצלחה ומעוניינים לחזק את האמונה בדרכם, כל עוד יקומו קבוצות חדשות שיבקשו ליצור מפעלים גדולים, יהיה קהל לשיר.  מה שמחזק את סיכויו להיעלם בנבכי העבר הוא העובדה שהוא מעולם לא הוקלט באופן מסודר ואיכותי...

ימים יגידו.

בעצם,  

אם גרעין זרעת - בטח!

אילן צ.
tzelnik@gmail.com

[אם החיבור העלה בכם רגשות או מחשבות, על השיר או על עצמכם, אשמח לקבל תגובות כאן, במייל או בכל מקום אחר]